בולוג נהג מונית
האם גם את חושבת, כמוני, שנהגי מוניות הם אנשים מזן מיוחד? מדי פעם אני נזקקת לשירותיהם, ותמיד בחשש מסוים אני מעזה להסתכן בכך. האם לא קיימות מסורות, אולי אפילו טקסים, שהוותיקים מעבירים לצעירים ושממשיכים להתקיים מתחנת מוניות אחת לאחרת, מעיר לעיר?
לפעמים אני מדמיינת שמדובר בכת סגורה ביותר, המגייסת את חבריה לפי דגם קבוע שאינו משתנה לעולם. הגורו הוא בוודאי טיפוס רב־השפעה ובעל כוחות רבים. זה יכול להסביר מדוע, כשנוסעים במונית, מוצאים את עצמנו כמעט בכל פעם נשאבים לאותו תסריט.
בקושי הספקת להיכנס למונית וכבר זה מתחיל:
– 'בוקר טוב, גברתי... לאן את נוסעת?
אם היעד שלך לא מוצא חן בעיניו, הוא מיד ייסע וישאיר אותך נטועה על המדרכה. אבל פיקחית שכמותך, את ממהרת להתיישב ולסגור את הדלת לפני שאת מגלה לו לאן את נוסעת. ניצחת בסיבוב הראשון, אבל הקרב רחוק מלהסתיים. והנה ההתקפה השנייה:
– כמה את משלמת בדרך כלל? 200 אירו, מתאים לך? שואל בולוג בטון קליל.
את צוחקת קצת. מה הוא חושב לעצמו?
– מונה, בבקשה!
הוא מאוכזב, אבל עדיין אינו רואה את עצמו כמובס. יש לו עוד קלפים בשרוול, והנה מגיע הסיבוב המכריע ביותר:
– באיזו דרך את מעדיפה?
למרבה המזל, ערב קודם למדת בשקדנות את כל המסלולים האפשריים, בדקת כל רחוב חד־סטרי, והחברים שלך אפילו מסרו לך פרטים מכריעים. בטוחה בעצמך, את אומרת לו:
– סע דרך רחוב הרכבת, כמובן!
– אה? ואני ממשיך עד לפינת רחוב עגנון?
– בשום פנים ואופן לא! בצומת תפנה ימינה ותמשיך עד רחוב ביאליק.
זו מלכודת. זהירות...
– טוב, טוב, אין צורך להתעצבן!
קלאסיקה גדולה: ברגע שאת אומרת משהו לנהג מונית, הוא מתעצבן ואומר לך לא להתעצבן. זה מעצבן, אבל ככה זה!
עכשיו בולוג ינסה שוב ללכוד אותך:
– אחרי רחוב ביאליק, את מעדיפה שאעבור דרך בית הספר או דרך מועדון הצופים?
עוד מלכודת, ולא קטנה! אף מפת דרכים אינה מציינת את שני המקומות האלה. איזה מזל שהחברה שאליה את נוסעת עדכנה אותך מראש! את עונה לו בטון של מורה הנוזפת בילד שלא חזר היטב על השיעור:
– אווו! באמת... מועדון הצופים נמצא ברחוב חד־סטרי בכיוון ההפוך ...
תבוסתו של הנהג אינה יודעת גבולות. סנטרו צונח לעבר רצפת המכונית והוא כובש את כעסו בעודו נוסע במהירות של חשופית אנמית. נקמה עלובה שאינה מרגשת אותך כלל.
מרוצה מן ההצלחה הקטנה שלך, את מחליטה לשלוף את הג'וקר:
– אחר כך תיקח את הרחוב שבו נמצאת המכולת של ונסן הזקן... אני ארד שם ואנצל את ההזדמנות לעשות קצת קניות. רק אצלו אפשר למצוא את הלחמניות הקטנות שאשתו מכינה בעצמה. הן נהדרות, אני קונה מהן כמעט כל יום...
ומרוצה מכך שהשתקת אותו סוף־סוף, את נשענת לאחור בנוחות במושבך. עכשיו הוא כבר לא יוכל לנסות לסובב אותך!
אבל... מה קורה לבולוג?
הוא הזדקף, סנטרו מצביע עכשיו לעבר האופק, ומאושר כולו הוא משגר אלייך, בריקושט דרך המראה האחורית, חיוך ניצחון מפלצתי:
– ונסן הזקן יצא לפנסיה בחודש שעבר... קחי את זה!
זהו! אין ספק, הוא היה החזק מכולם...
מובסת, את כבר לא אומרת דבר. המונה דוהר במהירות מטורפת בזמן שבולוג, מאושר עד הגג, לוקח אותך לסיור בעיר בפעם הרביעית; והוא ממש לא עומד להיפרד ממך בקרוב...