בולוג והפורום באינטרנט
בולוג גילה זה עתה פורום באינטרנט: שואלים שאלות ועונים על שאלות — באמת לא מסובך.
המון המון אנשים משתתפים בו, ואפשר לבחור באיזה תחום רוצים להשתתף, כי יש בו שפע של קטגוריות שונות.
בולוג קרא את תקנון הפורום כדי להירשם:
סעיף 1: אסור למתוח ביקורת או לומר דברים לא יפים — גם אם הם נכונים — על מנהלי הפורום...
סעיפים 2, 3, 4 וכל השאר: אסור להיות מרושע, סוטה, גזען, פורנוגרפי, אלים, גס רוח, אידיוט וכו'...
בולוג חתם, כמובן. המוסר שלו ללא רבב!
הפורום הזה משעשע אותו עד מאוד: הוא כבר צבר כמעט 900 נקודות.
כדי לצבור נקודות זה פשוט: ככל שעונים על יותר שאלות (גם אם עונים שטויות, גם אם כותבים רק כן או לא), צוברים יותר נקודות. אם התשובה נכונה (או לפחות נחשבת לנכונה בעיני מי ששאל את השאלה, או בעיני מצביעים שאין להם מושג ירוק), מקבלים עוד יותר נקודות.
ומה עושים בכל הנקודות האלה? כלום. הן רק מוכיחות לאחרים שאתה נורא־נורא חזק אם יש לך הרבה נקודות ולהם אין...
חזק במה?
אה... את זה בולוג עדיין לא הבין.
הנה, הוא יצטרך לשאול את השאלה הזאת בפורום...
זה עתה הוא ענה על שאלה מצחיקה להפליא ומקורית באופן נדיר:
"מה בא קודם, התרנגולת או הביצה?"
למעשה, זו הפעם השבע־עשרה בתוך שלושה ימים שהשאלה הזאת נשאלת, אבל זה גורלן של רוב השאלות.
בולוג גילה את המדור "דברים חסרי חשיבות", שהוא מצחיק, אבל מצחיק...
יש שם משחקי מילים מהסוג של:
"האם מלפפון חמוץ יכול להחמיץ פנים?" ותשובות מעודנות להפליא כמו:
"רק אם הוא בחומץ עד הצוואר!"
הוא החליט לשאול שאלה בעצמו. הוא צוחק לעצמו בעודו כותב:
"חמותי עושה לי תנועה מגונה בכל פעם שהבת שלה לא מסתכלת... מה דעתכם?"
כשהעלה את השאלה הזאת, הוא חשב על התנועה שחמותו היקרה עושה לו לעיתים קרובות ועל כל מה שהיא מעוללת לו. רק אתמול היא שפכה (בכוונה, היא הרי שובבה כל כך) קרם שוקולד חם על המכנסיים שלו.
איזה ניצחון! אנשים עונים ומתגלגלים מצחוק: סיפורים על חמות תמיד זוכים להצלחה. יש כל כך הרבה חתנים וכלות שסובלים סבל נורא ושקועים בייאוש; למעשה, הם ממש מאושרים שאיזה מסכן אחד חושף בפומבי את צרותיהם האישיות. איזה אושר לצחוק על מישהו אחר ולהציע לו את הפתרונות שהם עצמם חולמים עליהם:
— חמותך היא גמל: עזוב אותה במדבר...
— במקומך הייתי מציע לה שיט מסביב לעולם בסירת פדלים...
— תכיר לה את ק' לביא, קברן במקצועו; הוא אלמן, אולי יהיה לו רעיון והוא יֵדע איך להיפטר ממנה...
מעודד מן ההצלחה, בולוג ממשיך לשאול שאלות. כל מי שסביבו וכל הצרות שלו עוברים שם בתורם: אשתו, המזכירה שלו, חבר הילדות שלו, הבוס שלו, הפסיכולוג שלו...
אנשי הפורום נלהבים. בכל יום הם מחכים בקוצר רוח להודעות של בולוג, מגלים את חייו, ובתשובותיהם מגרשים את השדים של הכישלונות שלהם עצמם, של ההשפלות שלהם עצמם...
הנקודות יורדות עליו כגשם, הפופולריות של בולוג הולכת וגוברת, ורמה 4 כבר ממש לא רחוקה...
למרבה הצער, כמו תמיד, במקום שבו מופיעה הצלחה, מתעוררים הקנאים.
והם מתחילים לפעול: טראח! דיווחים על הפרת הכללים גורמים למחיקת השאלות שלו.
בולוג מופתע: מדי יום הוא רואה שאלות שגורמות לו להצטמרר מרוב זוועה — שאלות גזעניות בגלוי, גסות או פורנוגרפיות — שנשארות שעות בפורום לפני שסוף־סוף מוחקים אותן.
ואילו הטון שלו חביב, תמים, מצחיק... הוא רק רוצה לשעשע את האחרים...
"יש כאן טעות!" הוא אומר לעצמו.
אז הוא שולח מכתב למנהלי הפורום ומסביר להם את כל זה.
אה! עד מהרה הוא מקבל תשובה:
"אדון בולוג היקר, שאלתך נמחקה עקב, בגלל ומחמת אי־התאמה לתקנון: סעיף 1, בלה בלה בלה... אל תהסס לפנות אלינו שוב אם לדעתך אנחנו טועים, בלה בלה בלה..."
בולוג קורא שוב את התקנון, אבל אינו מוצא בו שום דבר שמתאים לבעיות הזוגיות שלו או לשאר צרותיו. לכן הוא שולח מכתב שני ומקבל תשובה שנייה, זהה לראשונה:
"אדון בולוג היקר, שאלתך נמחקה עקב, בגלל ומחמת אי־התאמה לתקנון: סעיף 1, בלה בלה בלה..."
בולוג כותב בפעם השלישית, הרביעית, החמישית, ותמיד אותה תשובה:
"שאלתך נמחקה עקב, בגלל ומחמת אי־התאמה לתקנון: סעיף 1, בלה בלה בלה..."
ויום בהיר אחד הוא מקבל את המכה המכרעת, את גזר הדין:
אדון בולוג היקר, חשבונך נמחק. דווקא! ככה! עכשיו תפסיק כבר לעלות לנו על העצבים ולשגע אותנו!
אחרי הכול, אנחנו לא מוסמכים לומר שום דבר מלבד שאתה נמצא באי־התאמה לתקנון: סעיף 1, בלה בלה בלה... ובעיקר, בעיקר, אל תהסס לפנות אלינו אם לדעתך אנחנו טועים, בלה בלה בלה, ובלה ובלה ובלה..."
אין עוד מקום לספק:
החמות הן ששולטות בפורומים...